קולנוע בעקרון בוחן תחילה את האישיות ולאחר מכן את הגוף.

בעולם בו כולנו יכולים להיות יוצרי קולנוע של עצמנו, האליטות הישנות נעלמות ואין יותר חשק להסתכל על חלום של מישהו אחר בגלל שאתה יכול ללכת לעשות את החלום של עצמך

אני חושב שסרטים או למעשה כל סוג של אמנות צריכים להיות עשויים כך שהם יוכלו להיות נצפים בצורה אינסופית. כדי שתוכלו לחזור לחזור אליהם שוב ושוב, לא בהכרח מיד אבל במשך תקופת זמן, וכל פעם לראות בהם דברים חדשים, או דרכים חדשות להסתכל עליהם.

אני חושב שהסרטים שלי תמיד די חוזרים על עצמם ותמיד השאלות: -"למה אני עושה את זה? האם זאת הדרך הנכונה לעשות את זה? בשביל מה צריך קולנוע? האם יש לזה מטרה?".