רציתי להביע את הכוח של הקולנוע כדי להסתיר את המציאות, ובאותו זמן להיות מבדר. קולנוע יכול למלא את הריקנות של החיים שלכם ואת הבדידות שלכם.

אני לא רוצה לחקות את החיים בסרטים. אני רוצה להציג אותם. ובהצגה הזאת, אתה משתמש בצבעים שאתה מרגיש, ולפעמים הם מזוייפים, אבל תמיד מציגים רגש אחד.

בכל פעם כשאני מגיע ללוקיישן אמיתי, אני צריך להסתובב ולנסות להבין מה יהיו הזוויות הכי טובות. ובזמן שאני מסתובב עם העדשה, אני מגלה דברים שאי אפשר לראות במבט רגיל.

אני חושב שלבוש אומר הרבה על הסטטוס הסוציאלי של אדם, הטעם שלו, הרגישות שלו, העבודה שלו - וגם על הדרך האסטטית בה בחרתי לספר את הסיפור שלו.

אני אמן ואני חלק מכל החלטה בסרט.

אני חלקית לא מודע למבנה של הסרטים שלי. כשאני כותב אני משאיר את הראש שלי פתוח מאוד, ומתקן את זה אחר כך.