מיכלאנג'לו אנטוניוני (Michelangelo Antonioni) היה במאי קולנוע איטלקי. זוכה בפרס האוסקר למפעל חיים. סרטיו המוכרים הם `אוונטורה`, `לילה`, ו`ליקוי חמה`. אנטוניוני החל את דרכו כצייר, כתב ביקורות על סרטים והשתתף גם בכמה הפקות קולנוע בתפקידים שונים. בין סרטיו הראשונים היו סדרת סרטים דוקומנטריים למחצה שצולמו ברוח תנועת הניו-ריאליזם האיטלקי, הזרם השולט באיטליה לאחר מלחמת העולם השנייה, שעסק בעיקר בחיי מעמד הפועלים העניים באיטליה. אבל חזונו של אנטוניוני היה שונה וכבר מסרטו הבא הוא הפסיק לדבר על מעמד העניים ועבר להציג את מעמד הביניים והמעמד הבורגני באיטליה, בנושאים אלו עסק בכמה מסרטיו הבאים. עלייתו של אנטוניוני לגדולה באה עם שלושת הסרטים שנקראים לעיתים 'הטרילוגיה': אוונטורה, הלילה וליקוי החמה. אם כי סרטים אלו אינם קשורים מעשית אחד לשני אך שלושתם עוסקים בנושא משותף. סרטים משמעותיים נוספים שעשה הם: `מדבר אדום` (סרטו הצבעוני הראשון), `יצרים`, ו`הנוסע`. מאוחר יותר בחייו קיבל שבץ מוחי ואיבד את היכולת לדבר ולמרות זאת המשיך לביים סרטים כמעט עד סוף חייו, הוא נפטר בשנת 2007 כשהוא בן 94. על אנטוניוני נאמר שהוא 'המציא שפה חדשה של קולנוע', כבוד שנשמר לבמאים מעטים מאוד בהיסטוריה הקולנועית. הוא הרבה לעסוק בסרטיו במוטיב של ניכור האדם מהחברה, הדמויות בסרטיו נוטות להיות פעמים רבות משועממות ואדישות מהחיים, רודפות אחר הישגים חומריים בעוד שהן בעצמן ריקות מבפנים. הוא הרבה להציג נשים כגיבורות. סרטיו היו מלאים בשתיקות ארוכות, הוא אהב להשתמש בצילומי "וון שוטים" ארוכים ואיטיים בהם המצלמה לעיתים עוקבת אחר הדמויות ולעיתים נעה במרחב בתנועה בלתי מושפעת ובלתי הגיונית, כאילו הייתה דמות בפני עצמה, הרבה אחרי שהפעולה בפריים הסתיימה. ניתן לראות את סרטיו כאבסטרקטיים, השחקנים בהם לא חשובים יותר מאמצעי ביטוי קולנועיים אחרים בהם הרבה להשתמש, כמו סאונד, צילום ותפאורה. ניתן לסכם את סגנונו כסגנון אלגנטי ומסתורי שחוקר את החלקים השקטים של העולם.